November 6, 2023
מזכרונותיה של רוזה גולקרובה, בתם של תמרה ורובן
עד אמצע שנת 1955 גרנו בטשקנט בבש-אגח, טמבור ללא מוצא, בית 5.
אחר כך עברנו לפרוזד ה-1 Teatralny, בית 15, שם היו בתים ארעיים וחצר גדולה.
ההורים שלי בנו יד ביד בית יפהפה, עם שני חדרים גדולים, מרפסת מזוגגת, מרתף ענק, מטבח חורף וקיץ, חדר רחצה עם שירותים. זה היה נדיר לקבל שירותים כאלה לאותה תקופה. היה טנדור בבית, שבו אמא שלנו אפתה לחם שטוח, סמסה, טונוק, נוני טוקי (מאפה קמח לאומי).
אבא היה אדיב ורחיק ראייה, הוא יצר לנו את כל התנאים. הוא אהב את אמא וניסה לעשות הכל עבורה ועבור קרוביה. לא הייתה לנו הבחנה בין אבא ל
קרובי משפחה של אמא, כולם היו משפחה אחת ידידותית.
בניין נפרד היה עבור הנסיכה היפה, האינטליגנטית והנכונה שלנו-סבתא חוסני, שאמא ואבא טיפלו בה. אבא לא רק בנה את הבית בטעם ארכיטקטוני מרהיב, אלא גם הזמין משחזרים מהמוזיאון, שעבדו שעות ארוכות ועשו אותו מעוטר יפה. החדרים היו בגובה 3.80 מטר, תקרות הסלון היו מגולפות מעץ, המראות נצבעו בגווני בורדו עם גוונים זהובים. על הרצפה היו שטיחים מתוצרת הודית. בטרקלין עמד פסנתר, שעון רצפה גדול ממורק עם פעימה מצלצלת ושרשראות זהובות.
מזנון יפהפה, אגרטלי רצפה גדולים עשויים קריסטל צ’כי ומסין. התקרה עוטרה בנברשת קריסטל גדולה עם פמוטים. בחלונות היו טול גרמני ווילונות קטיפה מסגרו את הדלתות. שולחן ארוך גדול עם מפה רקומה בצבע אוף-ווייט, מעומלן, עמד באמצע החדר. לאורכו של החדר נמתחה מרפסת זכוכית עם תקרה פרחונית מצוירת להפליא.
אמא שמרה על ניקיון מושלם ומושלם בבית. בבית הזה. ההורים, בהדרכתה הקפדנית של אמא, קיבלו את פני האורחים באהבה, בשמחה ובכל החגים היהודיים. לפני חג הפסח, כל המשפחות והשכנים היו מתאספים בביתנו. שלושה או ארבעה ימים אפו מצות, הגברים לשו את הבצק, והנשים גלגלו ואפו. האישה שאפתה הוזמנה, אמא שלי החליפה אותה לעתים קרובות. מהערב אמא שלי בישלה פילאף, מרק, כולם אכלו, שתו, צחקו לצלילי המוזיקה. בפסח כולם התלבשו במיטב בגדיהם והתאספו אצלנו בבית. אבא ואחיו, הדוד סמיון, ישבו במרכז בחלוקים מפוארים, נשענים על כריות לבנות כשלג, וערכו את סדר הפסח. אמא הייתה שרה יחד עם אבא בקולה המהפנט. מסורות אלו איחדו את כולנו למשפחה אחת גדולה וידידותית ונמשכות מדור לדור.
